נשיקה של טבחית – מיכל שטיינר

עשר עובדות שכדאי לדעת על גיבורת נשיקה של טבחית:

1. למסעדה של אבא שלה קוראים על שמה. גם בחוף בגואה יש מסעדה שנקראת על שמה.

2. יש לה שיער מקלות אפור בהיר מאוד שמנבא את הצבע שלו לאחור. פעם בשלוש שנים בערך מתחיל מחזור חדש: כמעט קרחת, לידה מחדש, צמיחה איטית שמגדלת אותה שוב להיות אישה, וחוזר חלילה.

3. בכיס צדדי בתרמיל שלה יש שקיק בד רקום עם פתיל זהב, שבתוכו הדרכון וכרטיס טיסה פתוח להודו. היא צריכה לדעת שזה שם תמיד.

4. אמא שלה אומרת שכבר כשהיתה ממש קטנה, היא התחילה לשאול שאלות קשות, ניסתה להבין מה זה בשר ומאיפה הוא מגיע, והתנגדה לרעיון שבני אדם אוכלים חיות.

5. בשנה וחצי שלה בגואה היא הזדיינה עם לפחות תשעה בחורים שהיא מצליחה לזכור. היא כנראה יותר.

6. היתה לה אהבה אחת גדולה בחיים והיא עדיין תוהה: האם האהבה באמת נגמרת מתישהו, או שרק הורגים אותה ודי?

7. יש לה חמישה-עשר קעקועים שמפוזרים בכל הגוף. היא מודעת לגמרי לכפילות של הקיום שלהם: מצד אחד התרסה ומצד שני הזדהות מלאה.

8. יש לה שבעה-עשר מאזטים משלה, שהיא פיתחה והיא ממשיכה לשכלל.

9. היא בת שלושים וחמש,

10. והידיעה הברורה היחידה שיש לה היא שהיא יודעת לבשל. את כל השאר היא לא יודעת או ידעה ושכחה.

אני מציץ לפעמים בבלוג סלט מחשבות, אבל רק לאחרונה עשיתי אליו מנוי, הרשומות שם בועטות נוגעות ובעיקר גורמות לחשוב …כך שקיבלתי את סיפרה החדש של הבלוגרית מיכל שטיינר …"נשיקה של טבחית" בהוצאת כינרת ….אפשר לומר ששקעתי …   סבתה של מיכל היא הסופרת צביה וילנסקי, שכתבה עשרות ספרי ילדים, הנודע שבהם הוא ספר הלימוד האגדי – "אלפוני".  אמה של מיכל, שעד לפני שנים לא רבות הכול חשבו שהיא בתה של וילנסקי, אומצה במלחמת העולם השנייה ע"י וילנסקי, ועובדה זו התבררה למיכל רק  לפני שנים מעטות, אחרי שסבתה נפטרה.

מיכל חשה סבתא, שכתבה את "דנה קמה דנה נמה", השפיעה רבות על אישיותה ועל כתיבתה. היא כותבת על אוכל ועל הודו בעסיסיות צבעונית למרות שמעולם לא ביקרה בהודו ומעולם גם לא עבדה במטבח של מסעדה. את כשרון הכתיבה ואת יצר החיים שלה היא מייחסת לקשר ההדוק שהיה לה עם סבתה ולשעות הרבות שבילתה במחיצתה.

מיכל נולדה בכפר סבא וחיה בתל אביב. היא התפרנסה ממגוון גדול של מקצועות לפני שהחליטה להקדיש את זמנה לכתיבה.  היא עסקה במולטי מדיה, למדה עיצוב קרמי בבצלאל, למדה ולימדה איור וטיפוגרפיה, עבדה בסטודיו לאנימציה. במשך שבע שנים עבדה מיכל במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית כרכזת חינוך והעלאת מודעות. מיכל פרשה מתפקידה במרכז לפני כשנה והתמסרה לכתיבה ספרותית

צילום : אלון סיגוי

את הספר קראתי פעמים, פעם אחת כפי שהוא ואז פעם נופת מתעכב על פרטים קטנים , שיברי סיפורים בתוך הסיפור שמכילים יחד סיפור נוסף , בעיני יש פה מאין הליך מקסים של חזרה אישית לתוך סיפור והוצאה ממנו של פירורי התבלין המיוחדים שמרכיבים את הסיפור ובישולם לכדי סיפור נוסף, אם תרצו סיפור מתכון אם תרצו סוג של פנטזיה מציאותית בעולם של ריאלטי מופרך …אהבה,שנאה,יחסי הורות ,  סקס, אלכוהול,עצמאות,אוויר,מטבח,בשר,צימחונות,שאיפות,שיחרור,הודו ,ישראל, עולם …הכל במארג שנראה מאד שברירי ובעצם מצליח להכיל את הקורא/ת במלואו/ה ….

ההמלצה שלי הפעם היא כפולה , קנו את הספר …הוא מרגש הוא נוגע ובעיקר גורם כל אחד להסתכל על חייו בסוג של משקפיים לא ורודים ולשאול שאלות , ההמלצה השנייה שלי היא כנסו לבלוג שלה …יש שם דבר או שניים או עשרה …ששווה ללמוד מהם .

7 מחשבות על “נשיקה של טבחית – מיכל שטיינר

  1. תודה על ההמלצה

    ממה שכתבת מיכל נשמעת לי יותר מעניינת מהספר שלה 🙂

    מיד נכנס לבלוג

  2. חחחחח לדעתי צריך לכתוב את התקציר שלך בגב הספר
    הוא גרם לי לחייך

  3. בלוג מעניין

    הספר ירכש לסוף השבוע

    תודה על ההמלצה

סגור לתגובות.